פסק-דין בתיק תא"מ 3445-09-11

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום  2.4.2010 בכביש החוף, ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, והאחריות בגינה.

העיד בפני התובע 2 (להלן: "התובע 2") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב מסוג משאית (להלן: " המשאית"), המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

בתמצית טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעים, המשאית פגעה ברכב התובעים, כאשר זה האחרון היה בנתיב הימני במצב של עצירה. עיון בתמונות הנזק מחזק את גרסתו של התובע 2.

לאור האמור, יש לקבל את התביעה.

לטענת ב"כ הנתבעים, המשאית נסעה כדין, בהתאם להנחיית שוטר שהיה במקום.

על-פי ההגיון, ומבחן הסבירות מי שצריך היה להידחק הוא התובע 2, ומשאין ראיה המאששת את גרסת התובע 2, דין התביעה להידחות. 

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן -  מי אחראי לקרות התאונה, האם נתבע 1 הוא זה שפגע ברכב התובעים, אם לאו?  

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת התובע 2.

ובמה דברים אמורים:

העיד התובע 2 כי היה בנתיב הימני, שבמקום נשוא התאונה התרחשה תאונה, ועל כן היה במצב של עצירה. המשאית היתה משמאלו, הנתבע 1 ניסה להידחק, ובעקבות כך, הוא "שיפשף" את הרכב.

כשנשאל באשר לגרסת נתבע 1 כי הוא זה שניסה לעבור נתיב, וסטה, השיב כי התאונה התרחשה שהוא היה במצב של עצירה.

בחקירתו הנגדית, שנשאל שוב האם בגלל שנתיבו היה חסום, הוא זה שניסה להשתלב בנתיב נסיעתו של נהג המשאית, ועל כן ארעה התאונה, השיב בצורה עיקבית וחד משמעית  (עמ' 2): " אני עמדתי ולא שפשפתי אותו, אלא הוא שורט אותי וקורע אותע שאני לא זז. תסתכל גם על התמונות".

לדידי, מבט על תמונות הנזק ברכב התובעות מלמד על תלישה של הפגוש הקידמי כלפי חוץ, דבר שלטעמי מאשש את גרסתו של התובע 2.

מנגד, העיד הנתבע 1 כי הוא זה שנסע בנתיב הימני, ואילו התובע 2 היה בשול הימני.